אצל סבתה היה פחות חשוך. הייתה בבית ריצפת פרקט שלפעמים חרקה, גם כשלא הלכו עליה. חשבתי שרוחות רפאים או גמדים בלתי נראים מסתובבים בבית.
בימי קיץ היו לפעמים סופות רעמים. מאוד פחדתי מהם. הרעמים הרעידו את החדר והברקים האירו אותו ויצרו צללים מפחידים.
בבית של ההורים אהבתי את מיטת הקמותיים. הייתי יכותה לעלות עליה להסתתר ולברוח מכולם.
לפעמים כשהוילונות היו סגורים ביום, ורק חריץ קטן היה פתוח, היה קורה כמו בקמארה אבסקורה, על הקיר הנגדי הייתי יכולה לראות אנשים עוברים ברחוב הפוך.
בבית של סבתה אהבתי את השידה של האיפור. בזמן שסבא וסבתה היו נחים אחה״צ והייתי צריכה להיות בשקט, הייתי יושבת מול המראה, עושה פרצופים או מתאפרת עם ליפסטיק ישן.
אצל סבתה החדר לא הרגיש מספיק שלי, יותר הרגשתי כמו אורחת.
סבתה שלי הייתה תופרת הרבה, בעצם תפרה את רוב הבגדים שלבשנו. הייתי מבלה הרבה מתחת לשולחן התפירה שלה, מקשיבה לרשרושים של המספרים שחתכו את הבד מעל השולחן, ומשתמשת בשאריות בדים כדי להלביש בובות או ליצור סוסים או ארנבים. הבובות האלה באו לאחר מכן לחדר או לחצר לשחק איתי.
- מתוך השאלון עם ולי מינצי -
"
גדלתי בשני מקומות במקביל.
בדירה של ההורים שלי היה לי חדר שבו התגוררתי ביחד עם אחותי הגדולה ממני ב-3 שנים. הדירה הייתה ממוקמת בקומת קרקע בבניין של ארבע קומות בשכונה עם הרבה בניינים של ארבע או עשר קומות. מול הבית עברה רכבת - חשמלית מס 8.
התגוררתי במקביל בבית של סבתה וסבא שלי. בבית עם חצר גדולה עם עצי פרי וגפן ולול עם תרנגולות וציפורי משק אחרות. שם היה לי חדר משלי ששימש גם כחדר אורחים כשקרובי משפחה היו באים לבקר מחוץ לעיר.
רציתי עוד צעצועים. רציתי שיהיו לי בובות עם שיער ארוך שאוכל לסרק אותם וגם לספר אותם - שהשיער שלהם יצמח בחזרה כדי שאוכל לספר אותם שוב. לא עמדתי בפיתוי וסיפרתי בובה אחת. אחרי שגיליתי שהשיער שלה לא צומח הייתי מאוד עצובה ואחותי הייתה מאוד כועסת.
בחדר בבית של ההורים הייתה לנו מיטת קומותיים - זה היה כיף.
אצל סבתה שלי הייתי מטפלת באפרוחים של התרנגולות. תמיד רציתי לקחת אותם איתי למיטה ולישון איתם.
החושך הפחיד אותי. אצל ההורים ישנו עם וילונות כפולים וסגורים וגם דלת סגורה ובתוכה חלון קטן. כמעט שלא חדר אור מבחוץ. בחושך הייתי מנסה לשמוע ולהבין את קולות הבית, את הרעשים מחוץ לחדר. לפעמים הם הפחידו אותי, בעיקר כשההורים היו רבים בלילה.
כשהייתי הולכת לשירותים בלילה כל הבית היה מאוד חשוך. הייתי מדמיינת שמכשפות מביטות ועוקבות אחרי בחושך.
"
בתערוכה תוכלו לראות את איוריה המקוריים של ולי, את עבודתה הנקייה והמדוייקת עם צבעי האקריליק ואת השטח הלבן שהשאירה עבור הטקסט. איור הוא ציור שקשור לטקסט - לסיפור, לשיר או אפילו לרעיון.
את האיורים שתראו בתערוכה איירה ולי לספרים שונים. האוצרות בחרו איורים העוסקים בנושא של חדר ובחרו להציג אותם לצד חפצים אמיתיים של ולי - ש"נכנסו" לאיור.
