top of page

עמית טריינין 

ראש לקיר - לילה בלינה משותפת בקיבוץ | 2019

ציור קיר וסדרת כריות מאוירות המתארות את חוויית הלינה המשותפת בשנות השבעים בקיבוץ.

הכריות מאירות ציטוטים משעת ההשכבה שנחרטו בזיכרונותיהם של מגוון בוגרי הלינה המשותפת בקיבוצים.

גדלתי בקיבוץ בית ניר. לא גרתי עם האחים וההורים בבית אחד אלא בבית הילדים שנקרא "אילנות". מטפלות השכיבו אותנו לישון ולא ההורים - דבר שהיה מקובל במרבית הקיבוצים באותה תקופה. בבית הילדים היו ארבעה חדרי שינה, בכל אחד ישנו שלושה ילדים. ישנתי עם עוד שני ילדים באותו חדר. הילדים הם לא אחים שלי אלא בני גילי. 

 

איזה דברים היו בחדר?

אני רק זוכר מיטות ושמיכות. אני מניח שהיו תמונות על הקיר אבל לא זוכר. לא היו צעצועים או משחקים בחדר בכלל .

 

אלו דברים רצית שיהיו לך ולא היו? על איזה חדר ילדים חלמת?

היה לי איזה ארנב צעצוע שמאד אהבתי בתור ילד אבל הוא לא היה רק שלי ולפעמים הייתי חולם שאני ישן איתו בלילה.

אם לא היית לבד בחדר - מה בתוך החדר היה אך ורק שלך?

כלום.

אלו אוספים היו לך?

היה לי אוסף גדול של גלויות שנה טובה ששלחו לקיבוץ שלי מכל מיני קיבוצים אחרים. היה מנהג שבראש השנה כל הקיבוצים שולחים זה לזה ותולים את זה בחדר אוכל , כשהחג נגמר אני הייתי מקבל את הגלויות. חוץ  מזה היה לי אוסף של בולים ובקבוקי זכוכית.

- מתוך השאלון עם עמית טריינין-

התבוננו בכריות, באיורים ובמשפטים

מה לדעתכם האמן מרגיש בקשר לחוויית הלינה במשותפת?

נסו לדמיין איך זה...

bottom of page